מחלת אוזן כרונית שמקורה בתאי אפיתל קשקשי (עור) הגדלים לתוך חלל האוזן התיכונה והמסטואיד. כולסטאטומה הינה מחלה שעשויה להיות כתוצאה מפגם מולד על רקע "כליאת" אותם תאי קשקש בחלל האוזן התיכונה/מסטואיד בעת היווצרות האוזן בחיים העובריים.
בשכיחות גבוהה יותר, כולסטאטומה נוצרת עקב שקיעה הדרגתית של עור התוף על רקע תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס המביא לדלקות אוזניים חוזרות. לרוב כולסטאטומה נוצרת בשלב מתקדם ובלתי הפיך של תהליך שקיעת עור התוף. קצב התקדמות השקיעה אינדיבידואלי ומשתנה ממטופל למטופל. בשלבים ראשוניים של שקיעת עור התוף ניתן לנסות לעכב ואף לעצור את התהליך באמצעות ניתוח להכנסת צינורית אוורור, במידת הצורך יש לשקול הכנסת צינורית אוורור לטווח ארוך יותר (T TUBE). כאשר השקיעה הופכת בלתי הפיכה ונוצרת כולסטאטומה הטיפול המומלץ והיעיל היחידי הינו ניתוח להסרת הכולסטאטומה (mastoidectomy).
ישנן מספר שיטות לבצע את הניתוח, גישה שמרנית וגישה פחות שמרנית. הגורם המכריע בנושא גודל הניתוח הנדרש הוא התפשטות המחלה ומידת האגרסיביות שלה שמשתנה מאוזן לאוזן. ככל שהמחלה קשה יותר הניתוח צפוי להיות נרחב יותר והסיכוי לסיבוכים עולה בהתאם. מטרת הניתוח היא להביא לאוזן בטוחה מבחינה רפואית, יבשה ובמידת האפשר לשקם את השמיעה בה.
סיבוכים מיידיים
דימום או זיהום באיזור הניתוח. סיבוכים ספציפיים לניתוחי אזניים: חולשה/שיתוק של עצב הפנים, ליקוי שמיעה תחושתי עצבי, סחרחורת (פגיעה באיבר שיווי המשקל), פגיעה בחוש הטעם. במחלות אוזניים כרוניות ובייחוד בכולסטאטומה 30-50% סיכוי לחזרה של המחלה וצורך בניתוחים נוספים בעתיד. חשוב שהמנותח יכיר את העובדות ויהיה מודע לאפשרות הסבירה לחזרת המחלה גם לצורך תאום ציפיות וגם על מנת שיטמיע את החשיבות במעקב לאחר הניתוח.
מעקב לאחר הניתוח
במחלות אוזניים כרוניות המעקב לאחר הניתוח מהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הטיפול. המנותחים מגיעים למרפאתי לבדיקה תקופתית אחת למספר חודשים, בנוסף אני מפנה לבדיקת הדמיה (MRI) אחת לשנה.